צריכת מגנזיום גבוה (של 500 מ"ג ליום עד 1000 מ"ג ליום) עשויה להפחית את לחץ הדם עד ל-5.6/2.8 מ"מ כספית. עם זאת, במחקרים קליניים אחרים יש מגוון רחב של הפחתת לחץ דם, כאשר חלקם לא מראים שום שינוי בלחץ הדם.
מגנזיום הוא מינרל חיוני לתפקוד מטבולי מיטבי. מחקרים הראו שתכולת המינרלים של מגנזיום במקורות מזון הולכת ופוחתת, וכי דלדול מגנזיום זוהה אצל אנשים עם כמה מחלות כרוניות.
השילוב בצריכה מוגברת של מגנזיום ואשלגן יחד עם צריכת נתרן מופחתת יעיל יותר בהפחתת לחץ דם מאשר צריכת מינרלים בודדים ולעיתים יעיל כמו תרופה אחת נגד יתר לחץ דם בטיפול ביתר לחץ דם.
הפחתת נתרן וסידן תוך תאי תוך הגברת מגנזיום ואשלגן תוך תאי משפרת את תגובת לחץ הדם.
מגנזיום מגביר את היעילות של כל התרופות להורדת לחץ דם. נותר להוכיח באופן סופי שניתן למנוע או לטפל במחלות לב וכלי דם כגון מחלת לב כלילית, שבץ איסכמי והפרעות קצב לב באמצעות צריכת מגנזיום.
עדויות ראשוניות מצביעות על כך שרגישות לאינסולין, היפרגליקמיה, סוכרת, היפרטרופיה של חדר שמאל ודיסליפידמיה עשויים להשתפר עם צריכת מגנזיום מוגברת.
פגמים גנטיים שונים בהובלת מגנזיום קשורים ליתר לחץ דם ואולי למחלות לב וכלי דם. צריכת מגנזיום אוראלית פועלת כחוסם טבעי של תעלות הסידן, מגביר תחמוצת החנקן, משפר תפקוד לקוי של האנדותל, וגורם להרחבת כלי דם ישירה ועקיפה.
מחקרים הראו את היעילות של מגנזיום באקלמפסיה ורעלת הריון, הפרעות קצב, אסטמה קשה ומיגרנה. אזורים אחרים שהראו תוצאות מבטיחות כוללים הפחתת הסיכון לתסמונת מטבולית, שיפור חילוף החומרים של גלוקוז ואינסולין, הקלה על תסמינים של דיסמנוריאה והקלה על התכווצויות רגליים בנשים בהריון.
השימוש במגנזיום לעצירות ודיספפסיה מקובל כטיפול סטנדרטי למרות ראיות מוגבלות.
מקור:
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/22051430/
